מִ֭נַּחַל בַּדֶּ֣רֶךְ יִשְׁתֶּ֑ה עַל־כֵּ֝֗ן יָרִ֥ים רֹֽאשׁ׃ {פ}

מנחל - הטעם כל כך היו האויבים מפחדים ממנו, כי בלכתם בדרכים היה שותה מנחליהם ואין לאל ידם למונעו, על כן היה מרים ראש. ויש אומרים: כי מרוב צבאותיו היה צריך ללכת דרך ששם נחל, כי לא יספיקו לו מעיינים או הטעם שיובא אליו בדרכים המים מן הנוזלים בלי פחד, כדרך מי ישקני מים ואל תתמה על ישתה גם ירים, כי הנה מחץ לשון עבר והנה הוא על דרך המדבר על זמן עומד, וכמוהו רבים.

מנחל. כל כך הפיל חללים עד שהלך נחל מדמם: ואמר ישתה. על דרך משל:

על כן ירים ראש. על כן כשנצח כל אויביו הרים ראש על כולם, ויעש דוד שם בשובו מהכותו את ארם נהרים בגיא מלח וגומר:

מנחל בדרך ישתה. היה שבע מדם הרוגיהם כמו השותה מים די שבעו מנחל השוטף בדרך שבני אדם הולכים שאין מי ימחה בידו כי מימיו מרובים והוא במקום המופקר לכל כן מן השמים הפקירו לו דמם והרבה להכות בהם:

על כן. על כי מן השמים הפקירו לו דמם לכן היה מרים ראש לנצח אותם אבל לא בכח ידיו התגבר עליהם:

מנחל, מבאר מי הוא הראש? היא עיר המים היא ראש של רבה, אחר שהראש ישתה מנחל בדרך ר"ל ששם היה הנחל שממנו שתו מים, על כן ירים ראש, על כן היה חלק זה לראש והתרומם על הגויה שהיא יתר המדינה, וכשמחץ הראש הזה השותה מן הנחל נשארו רק גויות ופגרים מתים: