הַ֥לְלוּ־יָ֨הּ ׀ אַשְׁרֵי־אִ֭ישׁ יָרֵ֣א אֶת־יְהֹוָ֑ה בְּ֝מִצְוֺתָ֗יו חָפֵ֥ץ מְאֹֽד׃

הללויה אשרי איש - הללויה דבר המשורר כמוני ואמרו אשרי איש ירא ה' ששמר נפשו ממצות לא תעשה, לא בעבור תולדתו או פחד מלך או על דבר חרפה ובזיון, רק בעבור יראתו מהשם יתברך.

במצותיו חפץ מאד - הם מצות עשה.

וטעם מאד - כי בכל מאדו יעשה.

הללויה. גם זה המזמור באל"ף בי"ת שתי אותיות בפסוק ובשני פסוקים האחרונים שלש, גם הוא מספר על מדות האדם הישר אשר גמולו מאת ה' שלם בזה ובבא: ואמר הללויה. ואר אשרי איש ירא את ה'. שירא האל יתברך וישמור מה שצוהו ומנעהו מעשות והנה נשמר מהם בסתר כמו בגלוי:

במצותיו חפץ מאד. מצות עשה עושה אותם בחפץ לבבו לא להתגדל בפני בני אדם אלא בחפץ לבבו באהבת האל יתברך שצוהו לעשותם, לפיכך אמר מאד כלומר שרודף אחר המצוה ומתאמץ לעשותם בכל כחו בגופו וממונו:

במצותיו חפץ מאד. מצות עשה עושה אותם בחפץ לבבו לא להתגדל בפני בני אדם אלא בחפץ לבבו באהבת האל יתברך שצוהו לעשותם, לפיכך אמר מאד כלומר שרודף אחר המצוה ומתאמץ לעשותם בכל כחו בגופו וממונו:

הללויה אשרי וגו׳‎. הללו את יה ואמרו בהלול אשרי איש וגו׳‎ כי הדבר הזה יחשב הלול לה׳‎:

ירא וגו׳‎. מלעבור על ל״‎ת:

במצותיו וגו׳‎. לקיים מצות העשין:

אשרי איש, אחר שאמר כי ראשית חכמה היא יראת ה', אמר כי אשרי איש אשר הוא ירא את ה', כי האיש הזה תבא חכמה בלבו לשמור חקיה, ויש הבדל בין ירא מה' ובין ירא ה', שירא את ה' מורה שירא יראת הרוממות לא יראת העונש המצויין במ"ם השימוש, כי הירא מה' אינו חפץ במצותיו, רק שמוכרח לעשותם מיראת העונש או בעבור תקות הגמול, לא בעבור החפץ במצוה עצמה, אבל הירא את ה' במצותיו חפץ מאד, ואמרו חז"ל במצותיו ולא בשכר מצותיו, ואחר שאמר שע"י יראת ה' ימצא שכל טוב לכל עושיהם שאז ישכיל ברוה"ק (שזה גדר שכל טוב הנמצא בתנ"ך) את סודות הפקודים וטעמיהם, ועי"כ יחפוץ מאד במצותיו כי יבין מעלתם וסודם, וכבר בארתי בפי' משלי כי חקי החכמה לא יושגו במופתי התבונה והדעת, רק יושכלו בכח השכל, בפרט בשכל טוב ורוה"ק, ועז"א שכל טוב לכל עושיהם, ועי"כ במצותיו חפץ מאד: