חַנּ֣וּן יְהֹוָ֣ה וְצַדִּ֑יק וֵ֖אלֹהֵ֣ינוּ מְרַחֵֽם׃

חנון - ורחום השם.

וצדיק - כי המשורר ירא השם.

וטעם מרחם - כמו רחום.

חנון ה'. לפיכך הייתי קורא אליו כי הוא חנון וצדיק ומרחם:

חנון ה׳‎. כי אתה ה׳‎ חנון וצדיק ואתה אלהינו מרחם:

חנון, והנה ישמע תפלתי, א. מצד שהוא חנון ונותן מתנת חנם גם בלא מע"ט, ב. מצד שהוא צדיק לשלם לצדיק כצדקתו, ויעשה לי מצד מע"ט, ג. מצד שאלהינו מרחם על הדל ונדכא, וחנון וצדיק הוא טעם ששמע תפלתו תמיד, ועתה יוסיף לשמוע מצד הרחמים: