נָחַ֣לְתִּי עֵדְוֺתֶ֣יךָ לְעוֹלָ֑ם כִּֽי־שְׂשׂ֖וֹן לִבִּ֣י הֵֽמָּה׃

נחלתי - הטעם היא נחלתי שאשמח בה.

ועדותיך - הם הנפלאות שעשית שהעתיקו אבותי ואני אשמח כאילו אני עד הייתי בימים ההם.

נחלתי עדותיך, כמו נחלה הם לי כלומר שאני מוחזק מהם האדם המוחזק בנחלתו לעולם שלא אצא מהם שעה אחת של אחזיק בהם:

כי ששון לבי המה, כמו פקודיהם ישרים משמחי לב ושם פירשנו העניין היטב:

נחלתי. אני מחזיק לעולם בתורה והיא לי לנחלה כי המצות שבהם ישישו לבי:

(עדות) נחלתי, וגם העדות שהם הספורים שבתורה שמעידים על דרכי ה', שמהם צומחים הפקודים, הם לי נחלה שנעשו קנין בנפשי לעולם, אחר שהם ששון לבי, שאשמח כשאראה בם דרכי ה' וישרו וטובו השגחתו וחמלתו על יראיו: ???? (חקים) נטיתי לבי, וגם החקים שאין להם טעם ורחוקים מלהתקבל בלב, נטיתי לבי עד שיהיה מוכן אליהם לעשותם מחפץ לב, עד שעקב רגלי הולך עליהם לעולם מרוב ההרגל במו: