פִּֽי־פָ֭עַרְתִּי וָאֶשְׁאָ֑פָה כִּ֖י לְמִצְוֺתֶ֣יךָ יָאָֽבְתִּי׃

פי - כי כאשר פתחת פיך לדבר פי פתחתי כמו שואף לקבל דברך.

ומלת יאבתי - אין לה ריע במקרא.

פי. דרך משל אמר מרוב התאוה שהתאויתי למצותיך פי פערתי אליה ואשאפה ולשון שאיפה הוא משיכת האויר אל הפה כמו הרעב התאב מאד אל המאכל, ויביאו לו מאכל מרוב תאוה יפער פיו אל המאכל קודם שיגיעו אליו והנה שואף קודם המאכל: ומלת יאבתי. היא יחידה במקרא ועניינה כמו תאבתי:

פי פערתי. פתחתי פי ואתאוה למשוך המצות אל בית הבליעה כי מאוד אני מתאוה להם:

פערתי. ענין פתיחה כמו ופערה פיה (ישעיה ה):

ואשאפה. עניינו ההמשכה אל בית הבליעה כמו שאפה רוח (ירמיה ב):

יאבתי. כמו תאבתי והוא ענין תאוה:

(מצות) פי פערתי ואשאפה, התורה נמשלה ללחם ומים שא"א לאדם לחיות בלעדם והם מזון הגוף כן המצות הם מזון הנפש, ודוד אומר כי אצלו המצות הם כמו האויר, שהלחם והמים יוכל האדם לחיות בלעדם איזה ימים, אבל האויר אינו יכול לחית בלעדו רגע, ואני פוער פי תמיד ואשאף את האויר הרוחני הזה, ר"ל שבכל רגע אעשה מצוה כי למצותיך יאבתי, והיא שאיפת חיי רוחי: