אל - כמו לא וככה דרך נתינה אל מות בסודם אל תבא נפשי המשורר יאמר לנפשו, או לבני הגלות אם העזר מהשם לבדו לא תפחד, כי לא יתן למוט רגליך בלכתך ברחובות העיר, או על החומה.
ואל ינום שומרך - כי כל עיר שהיא במצור, יש לה שומרי החומות בלילה.
אל, ימוט. אומר אחד לחבירו דרך נחמה טוב הוא ששמת בטחונך בה' יתברך שיהיה בעזרך כי כן יעשה ואע"פ שהאריך הגלות לא יתן למוט רגלך:
אל ינום שומרך. כי בהיות הגלות דומה לישן:
אל יתן למוט. כאלו אחד יאמר לחבירו דרך נחמה הנה עזרה טובה היא כי לא יתן רגלך לנטיה ומעידה ולא ינום שומרך ר״ל לא יסיר השגחתו ממך:
למוט. מלשון נטיה ומעידה:
ינום. מלשון תנומה והוא שינה מועטת וקלה:
אל, מצייר ששומע קול אומר אליו, מה תשא עיניך לדרוש מקום העזר כאילו הוא דבר התחדש עתה, דע כי הגבוה ממך לא סרה השגחתו מאתך רגע. והשגחתו כפולה, א. דבוקה בך עצמך ולא יתן למוט רגלך שמחזיק אותך בעצמך בל תמוט, ב. חוץ ממך, הוא נדמה כשומר העומד אצלך לשמור אותך מפגעים חיצונים, אולם השומר הזה נעלה מיתר שומרים כי לא ינום שומרך, כי שומר אחר ילאה ע"י תנומה ותופסק שמירתו: