אַשְׁרֵ֤י הַגֶּ֗בֶר אֲשֶׁ֤ר מִלֵּ֥א אֶת־אַשְׁפָּת֗וֹ מֵ֫הֶ֥ם לֹֽא־יֵבֹ֑שׁוּ כִּֽי־יְדַבְּר֖וּ אֶת־אוֹיְבִ֣ים בַּשָּֽׁעַר׃ {פ}

אשרי - אחר שדימה הבנים לחצים להלחם עם האויב, אמר: אשר מלא את אשפתו מהם - דרך משל.

לא יבושו - האב והבנים.

וטעם בשער - לעיני הכל והטעם להזכיר כי דאג דוד כאשר נאמר לו והוא לא יבנה הבית, בעבור שינקמו אויביו וישמחו וכאשר הגיד לו נתן, כי בנו היוצא מחלציו יבנה הבית סרה כל דאגתו.

אשרי. לפי שהמשיל אותם לחיצים המשיל ביתו לאשפה:

לא יבושו. האב והבנים כשידברו בשער לפני הזקנים כי הם רבים וטובים ויוכלו לדבר בשער לפני אויביהם ולא יבושו ולא יחתו מהם:

ועל מלך המשיח יתפרש כך, בית. על בית המקדש:

ועיר. על ירושלים. והנה מיום שחרב בית המק' וגלו ישראל וחרבה ירושלים, היתה ירושלים פעם בנויה פעם חריבה כי היתה ביד הרבה אומות וכל השנים יתגרו מלחמות אלה יבנוה ואלה יחריבוה, לפי שאין רצון ה' יתברך בבנינם ובשמירתם:

שוא עמלו הבונים. ושוא שקדו השומרים:

משכימי קום. הם שכבשו תחלה את ירושלים:

מאחרי שבת. אלו שבאו באחרונה והתגברו בראשונים ולקחו אותה מידם והם מידם וכן כל הימים:

ולדידו. הוא מלך המשיח ויתן לו האל יתברך את ירושלים בלא עמל, ואלה שעמלו עליה לא ישארו בה. והפסוקים האחרים הם דברי דוד כמו שפירשנוהו, ומה שנפרשהו על בני העולם כך הוא, זכר תחלה בנין הבית והוא קיום המלכות לאיזה מלך שיהיה לו ולבניו אחריו, כמו ובית יבנה לך, שפירושו הלכות, ואמר כי אין ביכולת המלך להקים המלוכה לו ולבניו אחריו אם לא ברצון ה' ית', ואחר כך זכר שמירת העיר מפחד האויבים, כי לא יועילו שומרי החוות שלא יכבשוה האויבים אם ה' לא ישמרנה, ואחר כך דבר על העוסקים בעסק העולם הרודפים אחר הממון, והם משכימים למלאכה או לסחורה גם מאחרים עד בא השמש במלאכתם או בשבתם בחניות למכור סחורתם, וכל השתדלות הזה שוא הוא להם אם לא יעזרם האל יתברך למי שירצה בו האל יתברך ויאהבנו יתן לו הממון בלא יגיעה ובלא עמל כאילו הוא ישן, ואחר כך זכר ענין הבנים שהוא גם כן מתנה טובה מאת האל יתברך כשהיו טובים:

אשר מלא וגו׳‎. ר״‎ל אשר הרבה בנים כאלה ולפי שהמשילם לחצים אמר בהם לשון הנופל בחצים שהדרך למלאותם בתוך הנרתק:

לא יבושו. לא יבואו לידי בושה כאשר ידברו במקום מושב החכמים כי יתחכמו לדבר בהשכל ובדעת:

את אויבים. ר״‎ל עם אותם החולקים עמהם בדבר חכמת התורה הנראים כאילו היו אויבים להם לפי המחלוקת:

אשפתו. הוא הנרתק אשר ישימו בו את החיצים וכן אשפתו כקבר פתוח (ירמיהו ה׳:ט״ז):

בשער. דרך החכמים והשופטים לשבת בשער וכן אמת ושלום שפטו בשעריכם (זכריה ח׳:ט״ז):

אשרי הגבר אשר מלא אשפתו מן החצים האלה, כי מה יועילו החצים הממלאים את האשפה אם לא יוכל לשלחם למטרה, כן מה יועילו הבנים אשר לא לה' המה: