קִוִּ֣יתִי יְ֭הֹוָה קִוְּתָ֣ה נַפְשִׁ֑י וְֽלִדְבָר֥וֹ הוֹחָֽלְתִּי׃

קויתי - לשמוע בקולו.

ולדברו - לגזירותיו.

קויתי ה'. אני קויתי אותו בעולם הזה שיראני הישועה וקיותה אותה גם כן נפשי במותי לאסוף כבודי אליו:

ולדברו הוחלתי. שהבטיחני להוציאני מן הגלות:

קויתי ה׳‎. קויתי אל ה׳‎:

קותה נפשי. כפל הדבר להתמדתו:

קויתי ה', יש הבדל בין תקוה ובין יחול, סבת התקוה היא בנפש המקוה, שהגם שלא הובטח בבירור על הדבר, נפשו תקוה אליו, וסבת היחול הוא מצד הדבר שאליו מיחל והוא ע"י הבטחה שהבטיחו לעזור לו והוא בלתי מסתפק שימלא דברו והבטחתו, עפ"ז אומר שיש לומר אל ה' תקוה וגם יחול קויתי לה' מצד שקותה נפשי, שנמצא בנפשי תקוה שה' יושיעני גם אם לא היה לו על זה הבטחה נפשו בוטחת בישועתו כי לא יטוש ה' עמו, וחוץ מזה לדברו והבטחתו הוחלתי, יש לי יחול אחר שהבטיח לי להושיעני: