א֭וֹיְבָיו אַלְבִּ֣ישׁ בֹּ֑שֶׁת וְ֝עָלָ֗יו יָצִ֥יץ נִזְרֽוֹ׃ {פ}

אויביו - אמר אלביש בשת אויבי דוד הפך שילביש ישע הכהנים המתפללים בעדו וישוב מלת נזרו למלת שם אצמיח קרן לדוד.

יציץ נזרו - כמו יצא ונראה, וכמוהו מציץ מן החרכים.

אויביו אלביש בושת. הפך מה שאמר אלביש ישע לכהנים המשרתים את פני ה' ומתפללים בעד המלך ואויבי המלך אלביש בושת:

ועליו יציץ נזרו. על המלך יפריח ויציץ נזרו שעל ראשו כלומר תרבה גדולתו והדרתו בכל יום ויש מפרשים יציץ מן ועשית ציץ זהב:

אלביש בושת. יהיו מעוטפים בבושת כלבוש הזה המעטף את כל הגוף:

ועליו. על דוד יאיר ויזרח כתר המלכות ר״‎ל תרבה גדולתו למעלה:

יציץ. מלשון נצוצות וענינו הארה וזריחה וכן ונוצצים כעין נחושת קלל (יחזקאל א׳:ז׳):

נזרו. כתרו כמו את הנזר (מ״ב יא):

אויביו אלביש בושת, שבקרן הזה עמים ינגח יחדיו אפסי ארץ, ונגד מ"ש ערכתי נר למשיחי אמר עליו יציץ נזרו, שהמלכים נמשחו כמין נזר ויציץ עליו נזר שמן משחת אלהיו: