נָב֥וֹאָה לְמִשְׁכְּנוֹתָ֑יו נִ֝שְׁתַּחֲוֶ֗ה לַהֲדֹ֥ם רַגְלָֽיו׃

נבואה - ראינו ששם בנה דוד מזבח לשם ויכפר על בני ישראל ויענהו השם באש מן השמים, ושם אמר: זה הוא בית אלהים:

נבואה למשכנותיו. כיון שמצאנו המקום הנבחר נבואה מהיום ואילך בזה המקום שהוא משכנותיו:

והדום רגליו. הוא באמת שהוא מכוון כנגד כסא הכבוד:

נבואה. עתה הואיל וידענו המקום נבואה למשכנותיו:

להדום רגליו. בה״‎מ קרוי הדום רגלי ה׳‎ ואחז דרך משל כאילו מושבו בשמים ממעל ורגליו יורדים לנוח בבה״‎מ:

להדום. הוא שרפרף הכסא הנתון תחת רגלי האדם כשהוא יושב וכן הדום לרגליך (לעיל קי):

נבואה, ואחר שמצאנו המקום (כמ"ש בדה"א כ"א כ"ח ושם כ"ב א'), מעתה נבואה למשכנותיו, שיבנה ע"י שלמה, ושם נשתחוה להדום רגליו, כמ"ש והארץ הדום רגלי, שסוף השפעתו היא בית המקדש, כמ"ש ושוליו מלאים את ההיכל כמש"ש: