אַתָּ֣ה יָ֭דַעְתָּ שִׁבְתִּ֣י וְקוּמִ֑י בַּ֥נְתָּה לְ֝רֵעִ֗י מֵרָחֽוֹק׃

אתה - תדע שבתי וקומי. והטעם: כי תנועות האדם הפוכות והכל כפי צורך האדם ומחשבתו וחפצו, על כן מלת לרעי כמו מחשבתי וכמוהו: וברעיון לבו בארמית רעיונך על משכבך סליקו ובאה המלה עם למ"ד כמו: הרגו לאבנר.

וטעם מרחוק - מזמן רחוק, כמו מרחוק ה' נראה לי.

והנה הטעם: קודם רעי, כדרך: בטרם אצרך בבטן ידעתיך.

וטעם להוסיף אתה - כי אתה לבדך תדע מספר כל תנועותי, לא האדם בעצמו.

אתה ידעת שבתי וקומי. הזכיר מתנועת האדם הישיבה והקימה, כי בחפץ האדם ישב ויקום כי כשישב וירצה לקום חשב הדבר בלבו שבעבורו ירצה לקום ואם היה עומד ורצה לשבת חשב הדבר בלבו שבעבורו ירצה לשבת, והנה חפץ האדם ומחשבתו ידעם האל ויבינם למרחוק כלומר קודם שיחשוב:

לרעי. למחשבתי מן ברעיון לבו:

שבתי וקומי. מחשבת שבתי וקומי:

בנתה. תבין לרעיון לבבי מזמן רחוק ר״‎ל משעה שנבראתי:

בנתה. מלשון בינה:

לרעי. ענין מחשבה כמו וברעיון לבו (קהלת ב):

אתה ידעת, הנה פעולות האדם יתחלקו לארבעה חלקים, א] פעולות רצוניות שעושה אותם בלא בחירת השכל כמו ישיבה וקימה, ועז"א אתה ידעת שבתי וקומי, ב] פעולות בחיריות שעושה ע"פ בחירת השכל, עז"א בנתה לרעי ומחשבותי מרחוק, שטרם שחשבתי את הרעיון הבנת אותו, ג] פעולות טבעיות כמו אכילה ומשגל, עז"א,