(פלאיה) [פְּלִ֣יאָֽה] דַ֣עַת מִמֶּ֑נִּי נִ֝שְׂגְּבָ֗ה לֹא־א֥וּכַֽל לָֽהּ׃

פליאה - שם התואר והמתואר הדעת וזאת הדעת המחשבת היא.

פליאה דעת מני. זאת הדעת פליאה ממני:

נשגבה לא אוכל. להשיג לה, והדעת היא יצירת הגוף באדם בארבע טבעים זה הפך זה וזה כנגד זה, והם החום והקור והלחות והיובש, והאל יתברך בחכמתו יוצרם בגוף הנוצר ומזגם כדי שתקיים הגוף בהם:

פליאה דעת ממני. מכוסה ממני ידיעת הצלה ממך:

נשגבה. דבר תחבולת ההצלה חזקה וקשה מאוד לא אוכל לדעתה:

פליאה. מכוסה כמו והוא פלאי (שופטים יג):

נשגבה. חזקה:

אוכל. מל׳ יכולת:

פליאה, כי יש שני מיני פליאה, א] פליאה שהאדם יכול עליה להשיגה והיא מופלאת רק מאיש פרטי, ועז"א פליאה דעת ממני, ב] פליאה החלטית שהיא נמנעת ההשגה כלל ולא ישיג אותה שום אדם, ועז"א נשגבה לא אוכל לה, שהוא דבר הנשגב מבינת האדם: