אַ֣ךְ צַ֭דִּיקִים יוֹד֣וּ לִשְׁמֶ֑ךָ יֵשְׁב֥וּ יְ֝שָׁרִ֗ים אֶת־פָּנֶֽיךָ׃ {פ}

אך - טעם אך להוציא הרשעים, והישרים יתמידו לשבת את פניך - בבית התפלה:

אך צדיקים. בעשותך משפט ברשעים הצדיקים יתנו שבח והודאה לשמך ואמר אך הם יודו לך ולא הרשעי':

ישבו ישרים את פניך. ישבו תמיד את פניך לדרוש אותך ולדעת דרכיך:

אך צדיקים. הצדיקים לבד הם יודו לשמך והישרים ישבו לפניך להללך ולא כן הרשעים האלה כי ילכו לאבדון ולא יזכירו בשם ה׳‎:

את פניך. לפניך:

אך צדיקים יודו לשמך, והישרים שהם במדרגה יותר מצדיקים הם ישיגו אותך בעצמך, לא שמך לבד, וישבו את פניך כקרובים אל המלך היושב לפניו ורואה אותו בעצמו, כן ישיגו אלהותך וגדלך בעצמך ואת השגחתך הפרטיית: