כְּמ֤וֹ פֹלֵ֣חַ וּבֹקֵ֣עַ בָּאָ֑רֶץ נִפְזְר֥וּ עֲ֝צָמֵ֗ינוּ לְפִ֣י שְׁאֽוֹל׃

כמו - אמר רבי משה: זהו ושמעו אמרי, כי כולנו נמות. ולפי דעתי: שהטעם שברחו מאנשי דוד, על דרך: והתפרדו כל עצמותי.

כמו פולח ובוקע בארץ. ופלח ובקע, ענין אחד במלות שונות:

פלח. כמו ויפלח אל סיר הנזיד יפלח כליותי, ופירוש הפסוק כמו בוקע עצים שמתפזרים הבקעים הנה והנה כן נתפזרו עצמינו לפי שאול, כלומר עד שיהיו קרוב מן המות ופיזור העצמות הוא על דרך הפלגה מרוב הפחד ינוע וירעד הגוף עד שידמה שהעצמות מתפרדים זה מזה וכן אמר ויתפרדו כל עצמותי: ואמר עצמינו. הוא והאנשים אשר היו עמו, כי כבר כתבנו כי זה המזמור חברו דוד בברחו מפני שאול:

כמו פולח. עכ״‎ז הוסיפו לרדוף אחרי והנה אני ואנשי כמו המבקע עצים בארץ שאז הבקעים מתפזרים אנה ואנה במרחב הארץ כן נפזרו עצמינו על ידיהם לרדת אל פי השאול והוא ענין הפלגה ולומר שמאוד היו קרובים למיתה:

פולח ובוקע. הם אחת בשמות נרדפים כמו יפלח כליותי (איוב ט״ז:י״ג) וכן דרך המקרא לכפול בשמות נרדפים כמו אדמת עפר (דניאל יב):

(ז-ח) כמו פולח, כי דוד ואנשיו היו בצד ההר על גובה ההר, והיה דעתם שאם יגיעו שאול ואנשיו אליהם, ידלגו מן ההר אל המורד ומשם יברחו אל המדבר, והגם שהיה סכנה בדילוג זה שלא יפזרו עצמותם, היו בוטחים בה' שיצילם גם מסכנה זאת, וע"כ אמרו גם אם יפזרו עצמינו לפי שאול כמו פולח ובוקע בארץ, דהיינו הגם שנפול מהסלע לעומק שאול, ועצמינו יפזרו על ידי הנפילה הזאת כאלו נפלחה ונבקעה האדמה אשר תחתינו, בכ"ז אחר שבך ה' חסיתי אל תער נפשי, בכ"ז נפשי לא תתער ותתרוקן מן הגויה, אחר שחסיתי בה' אנו בטוחים שהגם שיפזרו עצמינו תשאר נפשינו בחיים, כ"ז דברו בעת נשמטו בידי סלע, כמראים גודל בטחונם בה' שישים נפשם בחיים בכל אופן: