זָ֘כַ֤רְתִּי יָמִ֨ים ׀ מִקֶּ֗דֶם הָגִ֥יתִי בְכׇל־פׇּעֳלֶ֑ךָ בְּֽמַעֲשֵׂ֖ה יָדֶ֣יךָ אֲשׂוֹחֵֽחַ׃

זכרתי - הימים הקדמונים שהושעתני.

ומלת אשוחח - מהפעלים עלומי העי"ן והלמ"ד כפול, כמו יכונן.

זכרתני. כשאני בצרה וישתומם לבי בתוכי אני זוכר ימים מקדם שהושעת את אבותינו שהיו בצרה גדולה ואני מתנחם:

הגיתי בכל פעליך. בפלאים ובנפלאות ובמעשה ידיך שעשית עמהם אהגה ואשיחה ואתנחם בהם ואמר ללבי כי כן תעשה עמי:

זכרתי. כשאני זוכר הימים שהיו לי מימי קדם וכאשר אחשב בכל פעליך הראשונים וכאשר אדבר במעשי ידיך:

הגיתי. ענין מחשבה כמו והגיון לבי (לעיל יט):

אשוחח. מלשון שיחה ודבור:

זכרתי ימים מקדם, וברגע זו האחרונה שבו תפרד הנפש מן הגויה יעבור על מחשבותיו כל אשר עבר עליו בחייו, (כמו שבא ציור הזה למעלה ל"ח) עד שיזכור ימים מקדם, והגיתי בכל פעלך במעשה ידיך אשוחח, יש הבדל בין פועל ובין מעשה שמעשה הוא הדבר הנגמר, ופעל הוא העסק בהדבר, וכן יחשב בענינים שבו ראה פועל ה' איך ידי הבורא עדן פועלים ועוסקים בקיום המציאות ובשמירתו ע"י השגחתו התמידית, וכן ישוחח במעשה ידיו במציאות העומד נגמר כמו שבראו ה' בששת ימי הבריאה: