הַנּוֹתֵ֥ן תְּשׁוּעָ֗ה לַמְּלָ֫כִ֥ים הַ֭פּוֹצֶה אֶת־דָּוִ֥ד עַבְדּ֗וֹ מֵחֶ֥רֶב רָעָֽה׃

הנותן. הפוצה - מגזרת ופצתה האדמה כדרך ויפרקנו מצרינו.

מחרב רעה - חסר וי"ו ורעה. ויש אומרים כי רעה תאר למחנה או עדה או חדה.

הנותן תשועה. אף על פי שהם מלכים צריכים להאל יתברך לתשועתם:

הפוצה. פירשנו עניינו במלות פצני:

מחרב רעה. מחרב שאול וקראה חרב רעה שלא היה לו הדרך להשמר ממנה לפי שהיה מלך והיה מבני עמנו:

הנותן. אתה הוא הנותן תשועה למלכים כי עם כל חוזק המלכים צריכים המה לתשועתך:

הפוצה את דוד. עם כי דוד עצמו אמרו עכ״‎ז אמר כאחר המדבר וכן וישלח ה׳‎ וגו׳‎ ואת שמואל (ש״‎א י״‎ב) ולא אמר ואותי עם כי שמואל עצמו אמרו מחרב רעה. היא חרב שאול וקרויה רעה על כי לא חשך מלרדוף אחריו כי היה בטוח שדוד לא ישלח בו יד כי משיח ה׳‎ הוא:

(י-יח) הנותן שאשירה לך על תשועה הכללית שאתה נותן למלכים ועל תשועה הפרטית שעשית לי ביחוד בענין יותר נעלה, הפוצה את דוד עבדו שמצד שהוא עבדו פוצה אותו בידו, וע"ז פצני והצילני ביחוד: