אַלּוּפֵ֗ינוּ מְֽסֻבָּ֫לִ֥ים אֵֽין־פֶּ֭רֶץ וְאֵ֣ין יוֹצֵ֑את וְאֵ֥ין צְ֝וָחָ֗ה בִּרְחֹבֹתֵֽינוּ׃

אלופינו - כמו שגר אלפיך וכמוהו ככבש אלוף.

מסובלים - כי הם סובלים העגלות המלאות.

אין פרץ - בחומות העיר.

ואין יוצאת - מהשערים הגדולים הידועים.

ואין צוחה ברחובותינו - כי כן היה מנהגם בבוא שמועה רעה כי נגף ישראל לפני אויביו.

אלופינו. שורינו, וכן שגר אלפיך כבש אלוף:

מסובלים. רוצה לומר שורינו חזקים ומלאים ויכולים לסבול משא עבודתם בחרישה ובמשוך העגלות או פירושו ויש מסובלים בבשר:

אין פרץ ואין יוצאת. אין נפש אחת יוצאת לשבי לא מאנשינו ולא מבהמותינו:

ואין צוחה. לא נשמעה צוחה ברחובותינו שיצווחו ברחובותינו ויאמרו נגף ישראל במלחמה כי כל ימי מלוך דוד לא נגפו ישראל לפני אויביהם:

אלופינו מסובלים. השוורים שלנו יהיו בעלי סבל טעונות משא כבד ר״‎ל יהיו שמנים ובעלי בשר כאילו יחשב עליהם למשא:

אין פרץ. לא יבא פרצה לא בנו ולא בבהמתנו:

ואין יוצאת. לא יהא נפש מהם יוצאת בשבי:

ואין צוחה. לא יהיה נשמע ברחובותינו קול צוחה בעבור בהלה ופחד מה כי לא תהיה בנו:

אלופינו. הם השוורים וכן שגר אלפיך (דברים ז):

מסבלים. ענין טעינת משא כמו נושא סבל (מ״א ה):

פרץ. מלשון פרצה:

צוחה. ענין הצעקה על הצרה וכן וצוחת ירושלים עלתה (ירמיהו י״ד:ב׳):

אלופינו, השורים המלומדים לחרוש הם מסובלים בעבודת השדה, כי יש לנו עבודה רבה. אין מפרש ע"י שבנינו כנטיעים וכו' אין פרץ, כי הם שומרים אורחות משפט, וע"י שבנותינו כזויות אין יוצאת לזנות ולתרבות רעה, כי כולם צנועות, וע"י שמזוינו מלאים אין צוחה על חוסר לחם ומזון: