יְ֭הֹוָה הַט־שָׁמֶ֣יךָ וְתֵרֵ֑ד גַּ֖ע בֶּהָרִ֣ים וְֽיֶעֱשָֽׁנוּ׃

ה'. הט - רמז לגזירות הבאות העתידות מהשמים. וטעם גע בהרים - באש היורדת. על כן ויעשנו - והטעם כי ההרים שהם עומדים אם תגע בהם מיד יעשנו אף כי האדם שהוא הבל.

ה' הט שמך. וכן אמר ויט שמים וירד והכל דרך משל כאלו ירד הוא יתברך לכלות הרשעים במהרה וזאת התפלה אמרה על מלכי האומות המבקשים להלחם עמו:

בהרים. הם המלכים שהם חזקים כהרים על דרך משל:

ויעשנו. כשתשלח אש אפך בהם עלה עשן מהם כמו שעולם עשן מדבר הכלה באש' ורבים רואים עשן האש ואינם רואים האש כן בכליון הרשעים מי שלא יראה בכלותם ישמע וידע:

הט שמיך. כאומר אם בשאול פגעה מדת הדין מכל שכן ברשעים ולזה הט שמך למטה ותרד עליו ותגע בהרים הם הרשעים המתגאים נגד ה׳‎ ויעלו עשן כי תבער בהם אש ה׳‎ והוא ענין מליצה לומר שפוט אותם במשפט הראוי:

הט שמיך ותרד, להאבידו בעצמך עד שכולם יראו יכלתך, או עכ"פ אם לא תרד עד למטה גע בהרים ויעשנו, כשתרד עד ראשי ההרים.