וֶעֱז֣וּז נֽוֹרְאֹתֶ֣יךָ יֹאמֵ֑רוּ (וגדלותיך) [וּגְדֻלָּתְךָ֥] אֲסַפְּרֶֽנָּה׃

ועזוז - ואלה הדורות יספרו הנוראות שעשית לעיניהם, כמו אותות מצרים ושאר נפלאות נוראות, רק אני גדולתך שהיא גדולת כבודך, אספר להם אולי יבינו.

והנה טעם נוראותיך - כי כן ראוי להיות המלך נורא.

ועזוז. כמו שאני גדולתך אספרנה כן יאמרו הם גם כן עזוז נוראותיך וכתוב גדולתיך ביו"ד הריבוי שהם רבות אצל המקבל, וקרי גדולתך כי הכל הם אחד אצלו יתברך ואלה שמות הנזכרים בזה המזמור גדולה וגבורה מעשה הוד כבוד וטוב צדקה מלכות נפלאות נוראות הם י', לענין ידוע אבל אינם דוקא כל אחד במקומו הנזכר אלא כל אחד ענינו במקום חבירו גם כן אלא מפני ששנה להם חלקם בשמות משונים זה מזה:

ועזוז וגו׳‎. ר״‎ל כמו שאני אספר גדולתך כן כולם יאמרו חוזק מעשיך הנוראים:

ועזוז. מלשון עוז וחוזק:

ועזוז, אמר עוד הבדל בין השגתי ובין השגת רוב בני אדם ההמונים, שהם יאמרו נוראותיך, היינו המסות והמופתים שעשית להעניש את המורדים בך, כמו מכות שהבאת על המצרים ועדת קרח וכדומה, הוא אצלם עזוז של נוראות, שעי"ז יתיראו מענשך כאלו אתה נורא להעניש, אבל אנכי גדולתך אספרנה, אני אספר זה לא מצד המורא והדין והפחד, רק מצד הגדולה, כי הנוראות אשר עשה הם מצד גדולתו ושרשם במדת החסד והגדולה להיטיב לאוהבי שמו, ועי"כ.