הַשֹּׁלֵ֣חַ אִמְרָת֣וֹ אָ֑רֶץ עַד־מְ֝הֵרָ֗ה יָר֥וּץ דְּבָרֽוֹ׃

השולח - כאשר הזכיר חלב חטים הזכיר סבתו והיא שאמירתו היא גזרתו.

ירוץ דברו - הטעם כפול, או על דרך ועל העבים אצוה מהמטיר, כן צוה להמטיר.

אמרתו ארץ. הוא המטר שבא באמרתו ובדברו מהרה כעבד הרץ מהרה לעשות רצון אדוניו ודבורו הוא רצונו, וזכר ענין המטר והשלג הנה לפי שהם סיבה ברכת פרי האדמה והשבע:

אמרתו. הוא המטר הבא במאמר פיו:

עד מהרה. כאשר ישלחנו ירוץ מהרה לעשות שליחותו:

ירוץ. ענין מהירות ההליכה:

השולח, וגם אם לפעמים הוא שולח אמרתו ארץ לגזור עליך איזה גזרה רעה, לא יארכו ימי הרעה, כי עד מהרה ירוץ דברו, תיכף ירוץ דבור אחר להשיב את האמירה הרעה ולבטל את הגזרה, ומפרש זה במשל,