מַשְׁלִ֣יךְ קַֽרְח֣וֹ כְפִתִּ֑ים לִפְנֵ֥י קָ֝רָת֗וֹ מִ֣י יַעֲמֹֽד׃

משליך קרחו - כמו הקרח הנורא.

כפיתים. הקרח כמו הכפור אלא שהוא חזק ממנו ומוליד קור רב לפיכך זכר עם הקרח קרתו: ופי' כפיתים. כמו הדבר הנבצע לבצעים כי כן הוא יורד לבצעים וחתיכות אסופות מן הקרח:

לפני קרתו. אמר קרתו וקרתו בכנוי ומיחסו אל האל ית' כי הכל הוא דברו ומצותיו אין דבר במקרה וכמו שהמטר הוא מוריד ברחמיו לצורך ברואיו ופעמים לעונש העונות והוא מטר השוטף כן צורך השלג והכפור הוא צורך הזרעים והאילנות, אבל בהיותו חזק הרבה והוא הקרח הוא למשפט שהוא ממית ומייבש הזרעים ופרחי האילנות, וכן הברד ואע"פ שלא נזכר, וצריך להזכיר בהודאת האל אלה הדברים שהם תמידים לבני העולם והם גבורות ונפלאות האל, לפיכך כשאמר ענו לה', זמרו לאלהינו, אמר שיזכרו בשיר ובזמר גבורותיו אלה התמידים ואמר מי יוכל לעמוד בפני קרם החזקה או פי' כי מפני הקרה נמנעים בני אדם לצאת מבתיהם ולעשות מלאכתם:

משליך קרחו כפתים. ר״‎ל מקריש כל פני המים וכאילו השליך חתיכת קרח לכסות כל רוחב המים וארכו:

לפני קרתו. לפני הקור הבא בגבורתו מי יוכל להתקיים אם לא יתחמם מדברים המחממים:

קרחו. הוא הגליד הנקפה והנקרש על פני המים בימי הקור וכן מבטן מי יצא הקרח (שם):

כפתים. ענין חתיכות כמו פתות אותה פתים (ויקרא ב׳:ו׳):

קרתו. מלשון קור וצנה: