יַעְלְז֣וּ חֲסִידִ֣ים בְּכָב֑וֹד יְ֝רַנְּנ֗וּ עַל־מִשְׁכְּבוֹתָֽם׃

יעלוזו - בכבוד הזה שיעמדו לנצח. והטעם: על נשמותם או לעתיד לבא.

וטעם ירננו על משכבותם - בהתבודדם בלילה.

יעלזו. ישראל שהם חסידים לאל על כבודם ומנוחתם שיעמדו לעולם:

משכבותם. מנוחתם:

בכבוד. בעבור כבוד הבא לה׳‎:

על משכבותם. על מנוחתם כי על המשכב ינוח האדם ור״‎ל ירננו לה׳‎ כשיהיו בארצם במנוחה:

יעלזו. ישמחו:

יעלזו, וחסידים יעלזו בכבוד הזה הגדול ובכבוד ה' החופף עליהם, עד שירננו על משכבותם, שגם אחר המחול שישכבו לנוח ירננו עוד מרוב השמחה, ורומז שגם בעת הגויה והשכיבה בקבר ירננו, כי מי שדבקה נפשו בה' בחיים ימות מיתת נשיקה ודבק בו ברננה ושמחה והלולא רבה כנודע: