לָכֵ֤ן ׀ שָׂמַ֣ח לִ֭בִּי וַיָּ֣גֶל כְּבוֹדִ֑י אַף־בְּ֝שָׂרִ֗י יִשְׁכֹּ֥ן לָבֶֽטַח׃

לכן, לבי - הוא שכל הדעת.

וכבודי - הנשמה.

אף בשרי - הגוף. והטעם: כי אחר שהוא דבק בכח עליון תעלוז נפשו וכח הדבקו בו ישמרנו מתחלואים בהשתנות העתיד, על כן ישכון גופו בעולם הזה לבטח.

לכן שמח לבי לפי ששמתיך נגדי תמיד שמח לבי.

ויגל כבודי והוא הנשמה שהיא כבוד הגוף, כי בטוח אני כי בהפרדה מן הגוף תדבק אל בוראה.

אף בשרי בעודני בחיים

ישכן לבטח: שתצילני מכל נזק. ובדרש (שוחר טוב ובבלי בבא בתרא יז א): אחר מיתה, שלא שלטה בו רמה ותולעה.

שמח לבי. כי תשיג תאותה:

ויגל כבודי. היא הנשמה שהיא כבוד הגוף:

ישכון. אחר המות בקבר: