אַ֭שֻּׁרֵינוּ עַתָּ֣ה (סבבוני) [סְבָב֑וּנוּ] עֵינֵיהֶ֥ם יָ֝שִׁ֗יתוּ לִנְט֥וֹת בָּאָֽרֶץ׃

אשורנו - תחסר מלת עם או לפאת, וככה הטעם סבבונו לפאת אשורנו, ועיניהם ישיתו אולי ינטו אשורנו בארץ, כמו: אם תטה אשורי מני הדרך.

אשרינו בדגש השי"ן; וכן אם תטה אשרי מני הדרך (איוב לא ז).

עתה סבבונו סבבוני כתיב ביו"ד וקרי בוא"ו; והוא לשון רבים עליו ועל חבריו, שהתלקטו עמו בברחו מפני שאול, ולשון יחיד על עצמו, כי הוא העקר. ואמר: אשרינו, כשידעו דרכנו שאנחנו בה עתה סבבונו, תכף ילכו אחרינו ויסובבו עלינו.

עיניהם ישיתו לנטות בארץ: עיניהם ישיתו על דרכנו לנטות לנו רשתם בארץ ללכדנו.

אשורנו וגו׳‎. מסבבים עתה רגלינו ללכוד אותנו ושמים עיניהם לנטות בארץ אנה ואנה לארוב עלינו:

אשורנו. רגלינו:

אשורנו, צעדינו שהיו מאושרים עד עתה עתה סבבונו עיניהם, שאומרים על דוד ואנשיו שעיניהם אשר ישיתו לנטות בארץ הם סובבים את אשוריהם, ר"ל שמתוך ששולחים עיניהם בכל הארץ לבקר על כל, ולתפוס מלכות וממשלה בארץ עיניהם אלה המתהלכים בארץ סבבו את אשוריהם, ר"ל ששאול אמר שדוד מזיק למלכותו ולאשרו, ושעוין עליו בעיניו לבקש עליו תואנה ולמרוד בו: