לְדָוִ֨ד ׀ יְהֹוָ֤ה ׀ אוֹרִ֣י וְ֭יִשְׁעִי מִמִּ֣י אִירָ֑א יְהֹוָ֥ה מָעוֹז־חַ֝יַּ֗י מִמִּ֥י אֶפְחָֽד׃

לדוד ה' אורי וישעי ממי אירא - יש אומרים:

אורי - בלילה שאין שם אור, כי הנפש תפחד.

וישעי - ביום. ויש אומרים:

אורי - תלוי בדברי הנשמה.

וישעי - בדברי הגוף.

ומעוז חיי - קשור הנשמה בגוף, על כן לא יפחד מאדם שיפרידם.

לדוד יהוה אורי וישעי ממי אירא יהוה מעוז חיי ממי אפחד: הואיל והוא אורי וישעי ממי אירא? אין לפחוד מאדם! ואמר: אורי כי הצרה דומה לחשכה והתשועה ממנה היא האורה. והוא מעוז חיי גם כן ממי אפחד שימיתני? כי כמו שישגב האדם במגדל להציל נפשו שלא ימיתוהו איביו כן נשגבתי אני בו ואין לי ממי אפחד עוד; כי הנשגב במגדל עוז עדין הוא ירא ופוחד פן יצורו עליו איביו ויכבשו המגדל ההוא, או יצורו עליו עד שימות שם ברעב ובצמא. מכל זה אין אני פוחד הואיל והאל מעוז חיי.

ה׳‎ אורי. הלא ה׳‎ מאור לי בעת צרה א״‎כ ממי אירא:

מעוז. חוזק:

לדוד, במזמור הזה יבאר כי ההשגחה נמשכת אחר הדבקות בה', והדבק בו תדבק בו ההשגחה התמידית ותשמרהו מכל הפגעים וע"כ סמוך לבו לא יירא משום דבר רע, כי לא יאונה לצדיק כל רע רק ברגע אשר הפסיק חוט הדבקות ונפנה מעבודת ה', כמו שבאר במו"נ (פנ"ג משלישי), ולכן מכל המון הבקשות אשר יבקש האדם ראוי שישים פניו אל שאלה אחת בה ימצא כל מבוקשיו, והוא שידבק בה' תמיד עפ"ז מתפלל שיעזרהו ה' על הדביקות הזה ויסיר מעליו כל המונעים אשר ישביתוהו מן הענין הגדול הזה אשר הוא תכלית אשרו ובקשתו:

ה' אורי, היראה הוא מדבר ידוע והפחד הוא מדבר בלתי ידוע, ואשר יתירא אדם מאויבים גלוים הלוחמים אתו נקרא יראה, ונגד זה אמר שה' אורי וישעי ממי אירא, ר"ל שיצוייר שיירא אדם מאויביו, א. פן יפלו עליו בלילה מבלי יוכל לראות אותם להשמר מפניהם, נגד זה אמר ה' אורי, ב. פן יהיה חילם וכחם רב מחילו וכחו, נגד זה אמר ה' ישעי, וא"כ ממי אירא, ואשר יתירא אדם משונאיו החורשים עליו רעה בסתר כמו להשחית עץ בלחמו והוא לא ידע, זה נקרא פחד, נגד זה אמר אחר שה' מעוז חיי א"כ ממי אפחד: