זַמְּר֣וּ לַיהֹוָ֣ה חֲסִידָ֑יו וְ֝הוֹד֗וּ לְזֵ֣כֶר קׇדְשֽׁוֹ׃

זמרו - בעבור היות דוד חסיד, ככתוב: ולא תתן חסידך חסדי דוד יבשר החסידים, שאם קרה להם כאשר קרהו, השם יצילם.

זמרו ליהוה חסידיו לכל החסידים ראוי לזמר ולהודות לאל על זה, כי יסלח לשבים אליו שלא יאבד החסיד בחטאו פעם אחת אפילו יהיה החטא גדול אלא ישוב לאל בלבב שלם ויקבלנו.

והודו לזכר קדשו: כמו והודו לשמו, כי שמו הוא זכר קדשו כי זו נזכירהו; כי אמתת עצמו לא ידענו.

זמרו וגו׳‎. בראותכם גודל חסדי ה׳‎:

זמרו עפ"ז יאמר שחסידי ה' יזמרו לה' לספר שבחו מצד עצמו, וגם הודו (שההודאה הוא על הטובות שעשה שזה מיוחס) לזכר קדשו, שע"י הטובות זוכרים מעשי ה' ונותנים הודאה לשמו: