כִּֽי־הֶ֭חֱרַשְׁתִּי בָּל֣וּ עֲצָמָ֑י בְּ֝שַׁאֲגָתִ֗י כׇּל־הַיּֽוֹם׃

נשוי. אנפורדוני"ץ בלע"ז:

כי - אם שתקתי שלא אדבר כדבור בני אדם בלו עצמי בשאגתי, כמו האריה שירים קול.

כי החרשתי בלו עצמי בשאגתי כל היום: מלת כי ענינה: כאשר, כמו (דברים ד כה): כי תוליד בנים, והדומים לו. ואמר: כאשר שתקתי וחשבתי בעצמי בלו עצמי מרב דאגתי, ואני שואג עליהם כל היום.

כי החרשתי. ועל שגדול כל כך כח התשובה לזה כאשר החרשתי ועמדתי בשתיקה להתבונן במעשי אז הייתי דואג על עונותי עד שבלו עצמי ועסקתי בשאגתי כל היום:

בלו. נרקב:

(ג-ד) כי, עתה מתחיל לבאר הדבר ואיך קשה מאד הפשע של כסוי חטאה, שהלא כל זמן שהחרשתי ולא התודיתי על חטאותי בלו עצמי ע"י שאגתי, ששאגתי כל היום מצד שיומם ולילה תכבד עלי ידך (היינו מכת ידך) במה שנהפך לשדי בחרבוני קיץ, דהיינו המכה של עצירת גשמים, שע"י חרבוני ויבשות הקיץ נהפך לשדי, שכל לחלוחית האדמה והפירות נהפך לחורב ויבשות, מזה מבואר שע"י שלא התודיתי על חטאתי נעצרו הגשמים וכבדה עלי יד ה' בקיץ חרב ויבש, עד שבלו עצמי מרוב שאגתי על הצרה, סלה סיום הענין: