לְדָוִ֨ד ׀ רִיבָ֣ה יְ֭הֹוָה אֶת־יְרִיבַ֑י לְ֝חַ֗ם אֶת־לֹחֲמָֽי׃

ריבה ה' את יריבי. עשה מריבה עם אותם שעושים מריבה עמי:

לדוד ריבה ה' את יריבי - יריבי - יש אומרים: שהוא הפוך כמו אם שוב תשובו, אם שוב ישיבני ה'. והנכון בעיני: שהם שנים שרשים.

לדוד ריבה יהוה את יריבי גם זה המזמור אמר בברחו מפני שאול. ריבה מלרע צוי מבנין הפעיל; ומשפטו: הריבה. יריבי היו"ד נוספת כיו"ד יקום, יבול; וענינו מריבי. והוא תאר. וכן: (ישעיהו מט כה): ואת יריבך אנכי אריב.

לחם את לחמי: כפל הענין במלות שונות.

את יריבי. עם המריבים עמדי תריב אתה בעבורי:

לחם. מל׳ מלחמה:

לדוד, תפלה זו התפלל נגד שונאיו ורודפיו, ריבה ה' את יריבי, ריבה עמהם טרם שיבואו כלל למלחמה, ואם כבר הגיע הדבר לידי מלחמה לחם את לוחמי, לחם אתה עמהם, ואם הגיע הדבר עד שאצטרך ללחום בעצמי, עכ"פ (ב-ג) החזק מגן וצנה וקומה בעזרתי להגן בפני, ואם הגיע הדבר עד שאצטרך לברוח הרק חנית וסגור הדרך לקראת רודפי שלא יוכלו לרדוף אחרי, ואמר לנפשי ישועתך אני להציל עכ"פ את נפשי: