אַל־יֹאמְר֣וּ בְ֭לִבָּם הֶאָ֣ח נַפְשֵׁ֑נוּ אַל־יֹ֝אמְר֗וּ בִּֽלַּעֲנֽוּהוּ׃

אל - תשמח נפשם ויתהללו בלשונם.

אל יאמרו בלבם אפילו בלבם לא יוכלו לשמוח עלי ולאמר

האח נפשנו כלומר שמחנו נפשנו.

אל יאמרו ולא יאמרו, כמו שאומרים עתה:

בלענוהו: ושחתנו אותו.

האח נפשנו. שמחה נפשנו:

בלענוהו. בלענו את דוד:

אל יאמרו האח נפשנו אלה שרצו להשפיל כבודו, אל יאמרו בלענוהו אלה שרצו להרגו: