כי - והרשעים יאבדו בימי הרעה והרעבון.
כיקר כרים - כחלב הכבשים, כמו: עם חלב כרים המושמים בעשן, שיכלו רגע אחרי רגע.
ויש אומרים: כיקר כרים - כעשב העמקים כמו כר נרחב, וכמוהו: ככר הירדן והוא כפול, כמו: בבבת עינו.
וטעם בעשן - כאשר יבעיר בהם המבעיר את הבערה. וכלו הראשון על היקר. וכלו השני על הרשעים, ובאה המלה מלעיל בעבור סוף פסוק.
כי רשעים יאבדו לפיכך לא יבשו התמימים.
ואיבי יהוה כיקר כרים כלו בעשן כלו: כיקר כרים פרושו: היקר והטוב שבכבשים, והוא חלב שקרב על גבי המזבח, שהוא כלה באש והולך לו בעשן, כן איבי יי' יהיו כלים. וכפל כלו לרוב הכליון. וכלו הראשון מלרע, והשני מלעיל לסוף פסוק.
כיקר כרים. כהיקר הנעשה לכשבים אשר יפטמו אותם להשמינם למהר עת שחיטתם כן טובות הרשעים בעוה״ז לטרדם לגהינם:
כלו. כי אחר המיתה יכלו ובעשן הגהינם יהיו כלים:
כיקר. מל׳ יקר:
כי, נגד מ"ש שה' יודע ימי תמימים ונחלתם לעולם תהיה, אומר אבל רשעים יאבדו ולא יכלו ימיהם ולא ישאר נחלתם, ונגד מ"ש לא יבושו בעת רעה אומר אבל אויבי ה' יהיו דומים אז כיקר כרים, כצאן הפטומות על נאות דשא שבימי רעבון עת רעה כלו בעשן כלו, כמ"ש ישעיה ה' על ורעו כבשים כדברם עי"ש:
