וַאֲנִ֤י ׀ עָנִ֣י וְאֶבְיוֹן֮ אֲדֹנָ֢י יַחֲשׇׁ֫ב־לִ֥י עֶזְרָתִ֣י וּמְפַלְטִ֣י אַ֑תָּה אֱ֝לֹהַ֗י אַל־תְּאַחַֽר׃ {פ}

אני - אחשב עצמי כי אני עני ואביון ולא אוכל לעמוד לפני אויבי.

יחשב לי - זה והטעם שפלות לבי, או לי במקום בעבורי, כמו: הנלחם לכם.

אל תאחר - פועל עומד, כמו: מדוע אחרו.

ואני עני ואביון אף על פי שדוד היה מלך, עני ואביון הוא בן אדם לרוב תצטרכו לעזרת האל, יתברך, ולתשועתו תמיד.

אדני יחשב לי עזרתי ומפלטי אתה יחשב להטיב לי ולעזרני ולפלטני בעת צרה. וכבר פרשתי יחשב לי במלת מחשבותיך (פסוק ו). או פרוש יחשב לי: עניי שאני בו לכפרת עונותי. או פרושו מענין לא חשב אנוש (ישעיהו לג ה), כלומר: שאהיה בעיניך חשוב וטוב.

אלהי אל תאחר: כי מיד תושיעני כמו שאמר (פסוק יד): לעזרתי חושה.

עני ואביון. אני מכניע את עצמי לפניך כעני ואביון וה׳‎ יחשב לי את ההכנעה הזאת לזכות:

אל תאחר. להביא את התשועה:

ואביון. הוא דל מעני כי תאב הוא לכל דבר היות הכל נמנע מאתו:

תאחר. מלשון איחור והמתנה:

ואני, ר"ל ואני מצטרך תמיד לישועה, כי ה' יחשב לי שאני עני ואביון, ואין לי מאומה מצד עצמי רק מה שאשיג בישועת ה', כי רק עזרי ומפלטי אתה, שאני נרדף תמיד מאויבי ואני עני וחלש כח כנגדם רק מה שאתה עזרי ומפלטי מידם, לכן אלהי אל תאחר את הזמן הצריך לישועה כי דלותי מאד מצד עצמי: