ואדם - יש אומרים: כי ביקר - זה היקר שלו שהוא הממון לא ילין עמו במותו, רק יעזבנו ויהיה בל ילין כמו: נפשו בטוב תלין והנה האדם נמשל כבהמות שימותו גם הם במותם.
נדמו - נכרתו. והירושלמי אמר: נמשל האחד שהוא הפרט נדמו הכלל.
ואדם. באותו היקר והממון לא ילין בו כלומר כשימות לא יהיה עמו ונקראת המיתה לינה כמו שנקראת גם כן שינה:
נדמו. הוא עניין דמיון והוא כפל לשון או פי' נדמו נכרתו, כלומר כמו הבהמות שנכרתו במותן כן האדם הרע נכרת במותו שלא תשאר נשמתו אלא תאבד:
ואדם ביקר. הלא אין האדם בוטח ביקר עשרו שילין עמו עד הבוקר וא״כ מה הוא העושר:
נמשל. הבוטח בעשרו הוא נמשל לבהמות ודומים אליהם בחסרון הדעת והענין כפול לדמיון גמור:
ביקר. מלשון יקר:
נדמו. מלשון דמיון: