הַבֹּטְחִ֥ים עַל־חֵילָ֑ם וּבְרֹ֥ב עׇ֝שְׁרָ֗ם יִתְהַלָּֽלוּ׃

הבוטחים - אמר רבי משה: כי הוא פועל למלת אירא. ואין לו טעם. והנכון: כי הבוטחים תחלת דבר והטעם הנה הבוטחים על חילם - עשרם, כמו: עשה לי את החיל הזה.

הבוטחים. הם בוטים על רוב עשרם ואין ראוי לי לעשות כמותם:

הבוטחים. ר״‎ל א״‎כ כ״‎ש האנשים התולין בטחונם ברוב עשרם ומתהללים בה כ״‎ש שיש להם להתפחד כי הלא דרכם להרבות זלזול בעונות ולדושם בעקב הרגל:

חילם. עשרם:

יתהללו. ישתבחו:

הבוטחים, אומר אני אל הבוטחים על חילם, ולא יבטחו בו להיות אמצעי אל השלימות כמו לעשות בו צדקה וחסד, רק שברוב עשרם יתהללו, וזה הוא התכלית אצלם לאצור עושר רב: