מִזְמ֗וֹר לְאָ֫סָ֥ף אֵ֤ל ׀ אֱֽלֹהִ֡ים יְֽהֹוָ֗ה דִּבֶּ֥ר וַיִּקְרָא־אָ֑רֶץ מִמִּזְרַח־שֶׁ֝֗מֶשׁ עַד־מְבֹאֽוֹ׃

אל אלהים ה'. אקרא (אלהי האלהים ה' שמו):

מזמור לאסף אל - הטעם תקיף לעשות משפט, על כן אלהים.

וטעם ה' - שהוא שוכן עד בלי שינוי.

ויקרא ארץ - קרא יושבי הארץ הדרים ממזרח שמש ועד מבואו, כך הוא היישוב אף על פי שאין מיושב מכל הארץ, רק פחות מהרביעית בראיות גמורות.

מזמור. זה המזמור הוא על יום המשפט שיהיה לעתיד לבא בעמק יהושפט:

אלהים. שפירושו שופט השופטים:

ה'. שהוא קיים לעולם:

דבר ויקרא ארץ. דבר על ידי נביאיו וכן עשה ואמר להם עבר במקום עתיד וכן:

אל אלהים ה׳‎. אל שעל כל אלהים הם מלאכי מעלה אשר שמו ה׳‎ הוא דבר וקרא אל יושבי הארץ מן קצה המזרח עד המערב:

מבואו. שקיעתו כמו כי בא השמש (בראשית כ״ח:י״א):

מזמור לאסף, בו תוכחה נגד החנפים והצבועים שהיו עושים תועבות גדולות ומראים את עצמם צדיקים ע"י הבאת קרבנות רבים, והוצאת דבה על רעיהם בדברים שיעשו הם עצמם, ומדבר בשם ה' כי בא לשפטם על רוע מעשיהם, אל אלהים ה' דבר ויקרא ארץ, ה' מזמין עתה את כל הארץ ממזרח שמש עד מבואו: