אָ֘מַ֤ר נָבָ֣ל בְּ֭לִבּוֹ אֵ֣ין אֱלֹהִ֑ים הִֽ֝שְׁחִ֗יתוּ וְהִֽתְעִ֥יבוּ עָ֝֗וֶל אֵ֣ין עֹֽשֵׂה־טֽוֹב׃

השחיתו - דרכם.

והתעיבו - בעול שיעשו והבי"ת חסר, כמו: הנמצא בית ה', והפסוקים פירשתים במזמור הראשון.

אמר. כבר פירשנו זה המזמור למעלה בספר הראשון ועתה שנה אותו הנה במלות שונות מעט וכבר פירשנו אותו שהוא מדבר על הגלות ומסיים בישועה והטעם אשר חבר אותו בין דבר דואג ובין דבר ה זיפים להמשיל דבר דוד אל דבר משיח בנו, כי כמו שהיה מקוה דוד למלכות וגם הטובים שבישראל היו מייחלים למלכותו והיו רעים בהם שהיו מתנכלים אליו להמיתו כמו דואג והזיפים והאל השיב להם גמולם בראשם ומלכות דוד עומדת כן הוא במלכות בנו ועמו ישראל:

והתעיבו עול. התעיבו דרכם בעול שעשו והוא חסר וי"ו השימוש:

אמר נבל. המחריב את הבית אמר בלבו אין אלהים הכל לפי המקרה ואמר בל׳‎ עבר כדרך הנבואה במקומות רבות:

השחיתו. הוא ועמו השחיתו ועשו עול תעוב ואין בהם מי שיעשה טוב:

נבל. אדם פחות ונבזה:

אמר נבל בלבו אין אלהים, סנחריב כפר בה' ושלח את שלוחיו לחרף אלהים חיים, וגם כל חילו כולם השחיתו והתעיבו עול, ואין עושה טוב גם טוב נימוסי: