מִקּ֤וֹל אוֹיֵ֗ב מִ֭פְּנֵי עָקַ֣ת רָשָׁ֑ע כִּֽי־יָמִ֥יטוּ עָלַ֥י אָ֝֗וֶן וּבְאַ֥ף יִשְׂטְמֽוּנִי׃

מקול - הטעם שירים קולו עלי.

עקת - כתרגומו: צרה הבאה אלי מהרשע. ויש אומרים: שהוא מגזרת כאשר תעיק.

ימיטו - מגזרת ומטה ידו עמך והוא מהבנין הכבד והפעול הוא אזן.

מקול. שאני שומע מדבר האויב שמבקש לגרשני מהמלוכה ולהמיתני:

והאויב. הוא אבשלום:

עקת רשע. צרת הרשע הזה ולמה אריד מקולו מפני ישראל שנקשרו עמו:

כי ימיטו עלי און. ופירושו יטו שקר שהם מורדי' בי ומשקרים באמונתם שהמליכוני עליהם בלב שלם ועתה ישטמוני באף ובחימה והקימו בני עלי:

מקול. מפני קול שאגת האויב ומהצרה אשר הרשע מביא עלי:

כי ימיטו. המה מטים עלי און ר״‎ל עמל ויגיעה:

ובאף. בעבור האף שיש להם עלי נוטרים לי שנאה ולא להשיב גמול כי לא עשיתי להם רעה:

עקת. הוא תרגום של צרה וכן שמת מועקה (לקמן סו):

ישטמונו. ענין נטירת איבה כמו וישטום עשו (בראשית כז):

מקול אויב שמדברים עלי דברי איבה ובזיונות, מפני עקת רשע שמעיק ומציר לי, ומפרש מפני עקת רשע כי ימיטו עלי און ושבר, ומקול אויב כי באף ישטמוני: