חׇנֵּ֣נִי אֱ֭לֹהִים כִּֽי־שְׁאָפַ֣נִי אֱנ֑וֹשׁ כׇּל־הַ֝יּ֗וֹם לֹחֵ֥ם יִלְחָצֵֽנִי׃

חנני שאפני - כדרך משל, הוא אבימלך או עבדיו.

חנני. אכיש ועבדיו היו שואפים לו ומביטים אליו עד שהתהולל בידם:

לחם ילחצני. שאול שלוחם אותי כל היום עד שהצריכני לצאת מארץ ישראל זהו הלחץ:

שאפני אנוש. בני אדם רוצים לבלוע אותי וכל הימים ילחץ אותי הלוחם בי כי בברחו מפני שאול פגעו בו פלשתים ואין לו מקום לנוס:

שאפני. ענין בליעה כמו שאפה רוח (ירמי׳ ב׳):

לוחם. מלשון מלחמה יחלצני. מל׳ לחץ ודחק:

חנני אלהים כי שאפני אנוש, ששאול רוצה לבלוע אותי, ועי"כ כל היום לוחם ילחצני עד שהוצרכתי לברוח, אבל שאפו שוררי כל היום, הם שואפים ומצפים לאמר, כי רבים לוחמים לי ממרום, הם חושבים שמן השמים מסכימים להרגני ושמשם לוחמים לי, וזה שקר, כי רק אנוש שאפני לא ממרום, כי בהפך יום אירא אני אליך אבטח, שידעתי שממרום יבא עזרי, וזה משני טעמים, א. כי באלהים (אבטח), יען אהלל דברו, שהבטיח לי את המלוכה ולא איש אל ויכזב, ב. ע"י כי באלהים בטחתי, ומצד בטחוני בו ראוי שיושיע כי הוא מושיע לכל החוסים בו, וע"כ לא אירא כי מה יעשה בשר לי נגד ה':