יִ֥שְׂמְח֥וּ וִירַנְּנ֗וּ לְאֻ֫מִּ֥ים כִּֽי־תִשְׁפֹּ֣ט עַמִּ֣ים מִישֹׁ֑ר וּלְאֻמִּ֓ים ׀ בָּאָ֖רֶץ תַּנְחֵ֣ם סֶֽלָה׃

ישמחו - הטעם הנה בעבור הטובות שתעשה עמנו.

ישמחו. כי תשפוט עמים, העמים שיבאו עם גוג מגוג שפטם במישור. ואז ישמחו שאר העמים:

ולאמים בארץ תנחם. הגוים שנחיתם בארץ לשופטם שם. כמו שאמר והבאתיך אל הרי ישראל:

לאומים. ישמחו אז בראותם אשר תשפוט במישור ר״‎ל בדין הראוי לפי הגמול ולכן ישמחו:

ולאומים. את האומות ההם תנהגם בארץ לעולם לטייל בה לארכה ולרחבה בהשקט ושאנן:

מישור. מלשון ישר:

תנחם. תנהגם:

כי תשפט עמים במישור, ולאומים ישמחו וירננו, כי בארץ תנחם, שיראו שהגם שהם בארץ תנחם בדרך הישר ושאתה משגיח בארץ, סלה, סיום הענין: