וָאֶבְכֶּ֣ה בַצּ֣וֹם נַפְשִׁ֑י וַתְּהִ֖י לַחֲרָפ֣וֹת לִֽי׃

ואבכה - הפעול נפש כמו: ולבכותה.

ותהי - כאשר הזכרתי כי כח השם בפועל שעבר או עתיד וככה הוא, ואבכה בכיה היתה לחרפות לי.

ואבכה בצום נפשי. חסר וי"ו כאילו אמר ואבכה ובצום נפשי כלומר אני בוכה ומתענה תמיד:

ותהי לחרפות לי. אתה לי לחרפות שיחרפוני עליך:

ואבכה. וכאשר אבכה בעת תהיה נפשי בצום:

ותהי. הבכיה תהיה לי לחרפה באמרם אם לא מאס בכם מדוע לא ישמע קול בכיות:

(יא-יב) ואבכה, כשאבכה להתפלל על זאת היא לי לחרפה, וכשאתנה לבושי שק להתאבל ע"ז אהי להם למשל: