אֱֽלֹהִ֗ים אַתָּ֣ה יָ֭דַעְתָּ לְאִוַּלְתִּ֑י וְ֝אַשְׁמוֹתַ֗י מִמְּךָ֥ לֹֽא־נִכְחָֽדוּ׃

אלהים אתה - דין האמת.

אתה ידעת - אם הייתי אויל.

ואשמתי - לאלה הצוררים בשגגה או בזדון, כאשר יזכיר אויבי שקר.

ולמ"ד לאולתי - נוסף בלמ"ד הרגו לאבנר.

לאולתי, בדברים שאני סכל בהם:

ואשמותי. שאני אשם בשגגה:

ממך לא נכחדו. ואתה ידעת שהם מאשמים אותי בחנם:

אתה ידעת לאולתי. כאומר הלא אינם מרובים כ״‎כ להיות מיוסר ביותר:

ואשמותי וגו׳‎. כפל הדבר במ״‎ש:

לאולתי. מל׳ אויל ור״ל עבירות כי אין אדם עובר עבירה אא״כ נכנס בו רוח שטות:

נכחד. נמנעו מלדעת אותם:

אלהים, (מתחיל תפלתו), אתה ידעת לאולתי, אולת היא הספיקות שי"ל בעיון שע"י תרופף בידו אמונתו, והגם שאנכי אויל בדבר, אתה ידעת, ואשמותי שהם העבירות שעשיתי בפועל, ג"כ ממך לא נכחדו, שלא לבד שידעת ענינים שכליים ידעת גם ענינים פעליים הנתלים בזמן ובמקום: