גַּם־אֲנִ֤י ׀ אוֹדְךָ֣ בִכְלִי־נֶבֶל֮ אֲמִתְּךָ֢ אֱלֹ֫הָ֥י אֲזַמְּרָ֣ה לְךָ֣ בְכִנּ֑וֹר קְ֝ד֗וֹשׁ יִשְׂרָאֵֽל׃

גם, אמתך - זה הוא אמתך, שהוא חייב להודות.

גם אני. כשתרבה להטיב גם אני ארבה להודות, בכלי נבל וכנור אזמרה לך. מה שלא אוכל לעשות כן בגלות, כי ערבה שמחתינו כמו שאמרו בני גלות בבל איך נשיר אל שיר ה' וגו':

אמתך. שיעדתנו להוציאנו מן הגלות, וכאשר תעשה כן תקיים אמתך ואזמרה לך:

קדוש ישראל. כי אז יתקדש שמך בישראל:

גם אני. כמו שתרבה גדולתי כן ארבה גם אני להודות בנבל על אמתך ולזמר בכנור:

גם אני אודך על הטובות שעשית עמדי, וגם אזמרה לך שהוא ספור השבחים הכוללים מצד שאתה קדוש ישראל: