לִשְׁלֹמֹ֨ה ׀ אֱֽלֹהִ֗ים מִ֭שְׁפָּטֶיךָ לְמֶ֣לֶךְ תֵּ֑ן וְצִדְקָתְךָ֥ לְבֶן־מֶֽלֶךְ׃

לשלמה. על שלמה בנו התפלל תפלה זו שצפה ברה"ק שהוא עתיד לשאול מאת הקב"ה לב להבין לשמוע משפט:

לשלמה, למלך תן - נבואת דוד, או אחד מהמשוררים על שלמה או על משיח והוא אות למ"ד, כמו בעבור, כמו וללוי אמר כי תומיך ואוריך, לנכח השם.

והחל אלהים - בעבור משפטיך. והטעם שהשם נתן לו רשות לעשות משפטי אלהים.

וככה וצדקתך - ושיהיה שופט צדק.

לשלמה. זה המזמור חברו דוד על שלמה בנו כשהמליכו, ואמר בסוף המזמור כלו תפלת דוד בן ישי, כי בסוף ימיו היה זה שהיה שוכב במטתו, ולא קרה לו דבר אחר יאמר מזמור עליו, ובזה המזמור כלו תפלותיו ומזמוריו והוא סוף הספר האחד מהחמשה ספרים שיש בספר הזה, ולא סידרוהו המסדרים שיהיה זה הספר אחרון, כי ראוי לחתום הספר בדברי הילולים ובמזמורי הללויה בעבור כי המזמורי' הם לעתיד בשוב ישראל מהגלות. ויש מפרשים על מלך המשיח, וכן קראו בספר שיר השירים האלף לך שלמה:

משפטיך למלך תן. תן לו דיעה ובינה לשפוט במשפט ובצדק והפסוק השני פירושו של הראשון:

וצדקתך. פירושו ישרך: וטעם לבן מלך. אתה ציויתה המלוכה לו ולאביו וכיון שבמצותיך ימלוך תן לו שיהיה מלך צדק:

לשלמה. ר״‎ל התפלה זו התפלל על שלמה בנו:

אלהים משפטיך וגו׳‎. דוד צפה ברה״‎ק שעתיד שלמה בנו לשאול מה׳‎ לב מבין ועשות משפט לזה התפלל עליו ואמר אתה אלהים תן לו לב לעשות משפט התורה:

וצדקתך. תן לו מתן זה בצדקה:

לבן מלך. לשלמה שהוא בן מלך:

לשלמה, תפלה זו יסד דוד ע"ה עת המליך את שלמה בנו, והיא היתה התפלה האחרונה שיסד בימי חייו כמ"ש כלו תפלות דוד, אלהים משפטיך למלך תן, הנה המשפט הראשיי הכללי הוא היסוד, והוא הפלס שבו ישקלו המחוקקים כל הנימוסים הפרטיים, שכל ענין חלקי אשר יובא לפני השופטים צריכים לבחנו ע"פ החק העליון של המשפט הראשי, אולם הפילוסופים כולם הודו שא"א לשכל האדם למצוא החק העליון והיסוד הראשי של המשפט, והוא רק אצל האלהים שאצלו נמצא התבונה הכללית, וע"כ בקש משפטיך למלך תן, שהוא שיתן לו המשפטים הראשים שהם אצל ה', שמאתם יסתעפו כל המשפטים החלקיים, וכמו שבקש שלמה עצמו ונתת לעבדך לב הבין לשמוע משפט, היינו שיסודי המשפט יהיו טבועים בלבו כפי מה שהם אצל המחוקק העליון הבב"ת, ויש הבדל בין משפט וצדקה, שהמשפט הוא בין אדם לחבירו, והצדקה היא צדקת המעשים בין אדם למקום, והנה גם הצדקה לא ימצא האדם מעצמו, כי דרכי הנפש רבות מאוד, והמעשה הנרצה לאלהים נעלמת, וא"א לדעת ארחותיה רק מאלהים, וע"ז בקש וצדקתך לבן מלך וכבר בארתי (ישעיה סי' ט' עמ"ש להכין אותה ולסעדה במשפט ובצדקה) שהקמת המלך והכנת כסאו בתחלה הוא ע"י המשפט, כמ"ש ושפטנו מלכנו, אבל שתתקיים המלוכה לזרעו אחריו דור דורים, זה תלוי בזכות הצדקה, כי בצדקה יכון כסא, ועז"א משפטיך למלך תן, תן לו המשפט מצד המלוכה, ותן לו צדקתך מצד שהוא בן מלך, שהמלכות בידו בירושה מאב לבן, ומעתה יבאר תחלה איכות המשפט (פסוק ב' ג' ד') ואח"כ יבאר ענין הצדקה: