לָכֵ֤ן ׀ (ישיב) [יָשׁ֣וּב] עַמּ֣וֹ הֲלֹ֑ם וּמֵ֥י מָ֝לֵ֗א יִמָּ֥צוּ לָֽמוֹ׃

לכן - אמר רבי משה: הלום תואר מגזרת: והלמה סיסרא כאילו כתוב הלום קמוץ הה"א ושורק בוי"ו, כדרך מוכה ונגוע.

ומי מלא - חסר כוס.

ימצו - מגזרת ומצית ובאה המלה מלעיל, בעבור היות הטעם בתחלת מלת, כמו כי זה משפט הלשון כמו: עשה לי את החיל הזה.

ומ"ם למו - שב אל הנזכרים בתחלת המזמור והם ברי לבב. והנכון: שהוא שב למלת עמו כי ימצא בלשון יחיד ורבים. ולפי דעתי: שהלום כמו הנה כמו הבא עוד הלום איש, כי עמו ישוב בעבור זה שרואה, או ישוב מגזרת שובב או ישיב אל לבו, ולא ידע מה טעם זה.

ישוב. כמו ביו"ד ר"ל ישיב אותו האל וקרי ישוב בוי"ו אמר עמו שהוא רואה שלות הרשעים ישוב פעם אחר פעם:

הלום. כמו אל תקרב הלום כלומר בזאת הטענה אם יוכל למצא טענה כנגדה להצדיק הדין:

ומי מלא ימצו למו. חסר המתואר ר"ל ומי כוס מלא תרעלה ימצא להם מענין שתית ומצית כלומר ימצו מים מרים לתוך פיהם מזה הענין:

לכן. בעבור רוב שלות הרשעים עם גודל רשעתם:

הלום. הנה ר״‎ל למעשה הרשעים ההם:

ומי מלא. מי כוס מלא תרעלות ימצו וישתו ר״‎ל מאוד דעותיהם נמשכות אחר מעשה הרשעים ההם:

הלום. הנה כמו אל תקרב הלום (שמות ג׳:ה׳):

ימצו. מלשון מציצה:

למו. להם: