יצא - אמר ר' משה: עינימו כמו כעין הבדולח מרוב החלב יצא ונראה עין יפה למראה. ויש אומרים: מרוב חלבם כאילו יצא עינימו, כדרך: עינים להם ולא יראו.
ומלת משכיות - על דעת ר' משה: כמו מחשבות כי השכוי כינוי ללב לאחד שנים טעמים כאחד כתרגום יצף ה' כאילו משכיות מראות, כמו: ולבי ראה הרבה חכמה ודעת ויהי פירוש שכיות החמדה, או יהיה כטעם ואבן משכית מצויירת, והציורים הם המחשבות.
וטעם עברו - שעברו אין בני אדם לחשב.
יצא. מרוב שומן ידמו שיצאו עיניהם כאילו אין להם עינים, כי בעובי שומן הפנים יתכסו העינים:
עברו משכיות לבב. מתרגמינן מנעה סכותא וכן נקרא הלב שכוי, שצופה הדברים במחשבה כלומר כל מה שצופה לבם מטובת העולם שיבואו להם יותר ויותר יבוא להם עברו על מה שחשבו:
יצא. מרוב שומן ידמה שיצאו עיניהם כאילו אין להם עינים כי בעובי שומן הפנים יתכסו העינים:
עברו. מצאו הצלחות מרובות עד כי עברו ליותר מאשר עלה בלבם להיות צופים ומביטים עליה:
משכיות. ענין הבטה וכן מי יתן לשכוי בינה (איוב ל״ח:ל״ו) והוא הלב המביט וחושב הנולדות ומושכלות וקרוב הוא ללשון ארמי כי מצפה (בראשית ל׳) תרגומו סכותא:
יצא, מוסב על שית חמס, השית וערוה של חמס יצא ובוקע לחוץ, מן חלב של עינמו, אשר העינים שלהם עברו משכיות לבב, מצייר שעיני הרשעים האלה הם משונים מעיני בשר זולתם, כי עיני הרשעים הם עוברים משכיות לבב, שתחת שכל ב"א משכיות לבבם עוברים את העינים, היינו שלבם שוכה ורואה וחומד יותר מאשר יראו עיניהם, היינו מאשר נמצא אתם, כי מי שי"ל מנה מבקש מאתים, אבל הם עיניהם משיגים יותר ממה שלבם חומד כי ישיגו יותר מתאותם, (וכמ"ש למעלה י' כי הלל רשע על תאות נפשו), ושיעור הכתוב שהגם שהענק של גאוה מכסה את שית וערות חמסם, בכל זה חמסם יוצא ונראה לכל מן החלב והשומן של עיניהם (העוברים משכיות לב), שמחלב עיניהם תבקע החמס שלהם ויצא לחוץ, שכל מה שיראו בעיניהם הגם שלא יחמדוהו בלבבם הם חומסים ועושקים אותו:
