אַתָּ֣ה בָ֭קַעְתָּ מַעְיָ֣ן וָנָ֑חַל אַתָּ֥ה ה֝וֹבַ֗שְׁתָּ נַהֲר֥וֹת אֵיתָֽן׃

אתה בקעת - ביבשה, כמו: יבקע צורים במדבר.

איתן - שם, כמו: וישב הים לפנות בקר לאיתנו.

אתה בקעת. להם הצור היבש עד שיצא ממנו מים:

מעין ונחל. על שם סופו אמר מעיין כי המעיינים לא יבקעו אלא הצור יבקע ויהיה מעיין:

אתה הובשת נהרות איתן. דבר והפכו כי הצור החלמיש הפכת למעיין ומקום המים הפכת ליבשה ועל הירדן אמר נהרות איתן שהיה בחזקתו מלא על כל גדותיו ועברו ישראל בתוכו ביבשה: ואמר נהרות. והוא אחד מפני נהרות אחרים אשר נשפכים בו:

ואיתן. שם לא תואר לפיכך נסמך נהרות אליו:

אתה בקעת. את הסלע והוצאת להם מעין ונחל:

נהרות איתן. זה הים והירדן ר״‎ל עשית להם נסים מחולפים במקום היובש השפעת מים ומקום המים הובשת:

הובשת. מל׳ יבש:

איתן. ענין חוזק כמו איתן מושבך (במדבר כד):

אתה, וגם ראינו שאתה פועל פעולות הפכיות, בצד אחד בקעת את הסלע ונעשה ממנו מעין ונחל, ובצד אחר הובשת נהרות איתן, שתעשה מן העפר מים ומן המים עפר, וכמ"ש מה לך הים כי תנוס ההופכי הצור אגם מים: