וַ֭יְבִיאֵם אֶל־גְּב֣וּל קׇדְשׁ֑וֹ הַר־זֶ֝֗ה קָנְתָ֥ה יְמִינֽוֹ׃

ויביאם אל גבול קדשו - ירושלם.

הר זה - הוא הר המוריה, אם אסף זה המשורר הוא שהיה בימי דוד אולי התנבא, או אמר זה המזמור אחר נבואת גד.

ולפי דעתי: כי גבול קדשו - הוא ארץ ישראל.

והר זה קנתה ימינו - ההר הטוב הזה והלבנון, והעד על זה הפירוש שאחר כן כתיב.

גבול קדשו. ארץ ישראל:

והר זה. בית המקדש: ואמר זה. כי אמר זה המזמור אחר שנודע המקום על יד גד הנביא:

קנתה ימינו. כמו שכתוב כוננו ידיך:

גבול קדשו. זה א״‎י:

הר וגו׳‎. זה בה״‎מ אשר קנתה ימינו להיות שלו לשכון שמה:

ויביאם, ובזה קיים כל הבטחותיו, ויביאם לארץ ישראל, ושם בחר להם הר המוריה לבית המקדש, כמ"ש תביאמו ותטעמו בהר נחלתך: