תְּשִׂימֵ֣נוּ מָ֭דוֹן לִשְׁכֵנֵ֑ינוּ וְ֝אֹיְבֵ֗ינוּ יִלְעֲגוּ־לָֽמוֹ׃

תשימנו מדון - כמו: ויהי ריב ומדון, כי זה שכן אומר בחלקי יהיה.

וטעם ילעגו למו - כנוי בעבור כבוד השם שהוא הגפן שהסעת מלפנים, וכמוהו: אשר לא נשא לשוא נפשי.

וטעם ילעגו - שלא תוכל לעזרני.

וטעם לאמרו פעם שנית אלהים השיבנו והאר - רמז ליהודה שגלה פעמים.

מדון. שהם מריבים עמנו תמיד:

ילעגו למו. להם לעצמם או בזו לאל יתברך כלומר ילעגו לך ויאמרו שלא תוכל להושיענו:

מדון. בעלי דין ומריבה:

מדון. מל׳ דין:

למו. להם ר״ל עליהם:

(ז-ח) תשימנו מדון לשכנינו, סנבלט וטוביה כמש"ש סימן ו':

ואויבינו ילעגו למו, לועגים על שכנינו, שי"ל מדון עם עם שפל וחלוש כמונו, וא"כ אלהים צבאות השיבנו לגדולה ועושר שהיינו בו מקדם: