וַֽ֭יַּאֲכִילֵהוּ מֵחֵ֣לֶב חִטָּ֑ה וּ֝מִצּ֗וּר דְּבַ֣שׁ אַשְׂבִּיעֶֽךָ׃ {פ}

ויאכילהו - כל המפרשים אמרו: כי ויאכילהו על השם הנזכר למעלה משנאי ה' והה"א והוי"ו שב אל ישראל, אם בדרכי יהלכו והטעם היה ראוי שישמעו לו ויזכרו החסד שגמל לאבותם והוא אכילת המן, שהוא מתוק ונכבד יותר מחלב חטה והשביעם מים מצור מתוק מדבש. ותהיה מ"ם מצור - משרת אחר כדרך: מאל אביך ויעזרך.

וטעם אשביעך - כדרך: מטרף בני עלית, כל רואו אומר לו ככה פעם ידבר כאילו אינו לנכח ופעם ידבר לנכח, וככה שמנת עבית כשית, כי כן מנהג הלשון.

ויש אומרים: כי ומצור דבש אשביעך - ידבר לנכח ישראל לעתיד.

ויאכילהו. והיה מאכיל אותו האל יתברך מחלב חטה:

ומצור דבש אשביעך. ודבש היה משביעך מן הצור והדבש הוא משל למעדני הארץ ופירוש מצור מקום חזק כלומר שלל גדולים ומעדניהם:

ויאכילהו. אז היה ה׳‎ מאכיל אותו ממיטב החטים והיה משביעו דבש הזב מן הצור וכן הוא אומר ויניקהו דבש מסלע (דברי׳‎ לב) והוא מדרך משל לומר שהיה רב שפע במקום יובש וצמא אם היו הולכים בדרכי המקום:

מחלב. ענין מיטב כמו ואכלו את חלב הארץ (בראשית מ״ה:י״ח):

ויאכילהו, ואת ישראל יאכיל (ה' הנזכר בכתוב הקודם) מחלב חטה ואשביעך דבש גם מצור, שגם הצור היבש יזוב דבש ונופת מרוב הברכה, כמו וינקהו דבש מסלע ושמן מחלמיש צור: