רָצִ֣יתָ יְהֹוָ֣ה אַרְצֶ֑ךָ שַׁ֝֗בְתָּ (שבות) [שְׁבִ֣ית] יַעֲקֹֽב׃

רצית ה' ארצך - בזמן בית שני.

כאשר נשאת - כי בעבור עונם וחטאתם גלו והעד שנשאת עוני.

רצית. מתנבא על הגאולה בשלשה פסוקים הראשונים ואחר כך זכר תפילת הגלות ואחר כך אמר כי שמע תפילתי כי האל מבטיח על הגאולה באמת ויש מפרשים כאשר רצית בבית שני ונשאת עון עמך ואספת כל עברתך כן שובינו מגלות מדי, אמר רצית כי כאשר זעמת אותה זה כמה שנים עתה רצית אותם:

שבת. פעל ייצא כאילו אמר השיבות ויש מפרשים אותו ענין מנוחה וזהו דעת רבי יהודה חיוג:

שבות. קרי ביו"ד וכתוב בוי"ו ואחד הוא:

רצית. כמו שרצית את ארצך מאז והשבת שבות יעקב מגלות בבל:

רצית. מלשון רצון: