בְּטֶ֤רֶם ׀ הָ֘רִ֤ים יֻלָּ֗דוּ וַתְּח֣וֹלֵֽל אֶ֣רֶץ וְתֵבֵ֑ל וּֽמֵעוֹלָ֥ם עַד־ע֝וֹלָ֗ם אַתָּ֥ה אֵֽל׃

מעון אתה היית לנו. מעון מדור ומנוס לבא שם היית לנו:

בטרם - הזכיר השמים שהם למעלה מן האדם ועתה יזכיר הארץ.

ומלת בטרם - ישרת בעבור שנים וכן הוא: ובטרם תחולל ארץ ותבל.

וטעם להזכיר ההרים - בעבור היותם עומדים כאילו הם קדמונים כמו: ומראש הררי קדם.

וטעם יולדו - כי הרוחות יולידום וארץ שהיתה תחת המים בבריאתה.

ותבל - היא היבשה ששם היישוב. ורבי משה אמר: כי אתה אל תקיף לנצח. ולפי דעתי: כי אל - תאר הוא. וככה פירושו: בטרם היות הרים וארץ, ומעולם ועד עולם אתה אל, בעבור שיאמר על בן אדם דכה.

בטרם. זכר הארץ ולא זכר השמים לפי שרוצה לדבר על בן אדם שיעמוד מעט בעולם לפיכך דבר על הארץ שלא יעמדו אישים אף על פי שיעמדו מינים אבל השמים גם אישיים עומדים: וזכר ההרים. שהם עומדים יותר משאר חלקי הארץ:

ילדו. כי היסודות הולידום במצות האל יתברך:

ותחולל ארץ ותבל. פירושו ובטרם שחוללת ארץ ותבל. וארץ היא המיושבת ושאינה מיושבת וכשזוכר אותה עם תבל היא שאינה מיושבת גם רמז בזה כי בלידת ההרים נהייתה הארץ:

ומעולם. פירושו מטרם שהיה העולם: ופירוש אל. יכול:

בטרם. עד לא ילדו ונבראו ההרים ועד לא חוללת הארץ ותבל ומטרם שהיה העולם ועד סוף ימי העולם בכל עת אתה אל ר״‎ל חזק ובעל היכולת:

ותחולל. ענין יצירה כמו הן בעון חוללתי (לעיל נא):

ארץ ותבל. כשהם סמוכים יורה ארץ על המקום הבלתי מיושבת ותבל על מקום המיושבת: